<h1>ארחות חיים הלכ' ערלה ונטע רביעי סימן א'</h1>
<h2>דף לז.</h2>
כתב ה"ר יונה ז"ל הערלה נוהגת בחוצה לארץ ואסורה בהנאה וכל שאסור בהנאה אסור לתתו לגוי במתנה מדאיצטריך למישרי בנבלה. והנותן ערלה או חמץ בפסח או בשר בחלב לנכרי או לכלב שמזונותן עליו לוקה. כתב הרמנ"ע ספק ערלה מותר. ודאי ערלה אסורה אף בשל גויים ע"כ.
<h2>דף לט.</h2>
הערלה הוא שכל פירות שעושה כל אילן מאכל בג' שנים משהיה נטוע אסורין אף בהנאה. וספקא בחוצה לארץ מותר. וכתב ה"ר יונה ז"ל הערלה שלש שנים אסורה. ובשנת ד' עד ט"ו בשבט. וכל פירות הנחנטין עד ט"ו בשבט של שנה ד' אסורין בהנאה לעולם. ומאימתי מונין לערלה משעת נטיעה. וראש השנה שלה באחד בתשרי ואין מונין לה מראש השנה לראש השנה אלא הנוטע מ"ד יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה שתי שבתות לקליטה ול' יום לחשוב שנה. ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט של שנת ד' שהוא ראש השנה לאילן ואם נתעברה השנה נתעברה אף לערלה. נטעה פחות ממ"ד יום לפני ראש השנה מונה שלש שנים לערלה מיום ליום. וכתב הר"ז ז"ל דאין לחלק בין נטעה ל' יום לפני ראש השנה לנטעה פחות מל' יום הפירות אסורין עד ט"ו [בשבט] בין לערלה בין לרביעי וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל.
<h2>דף נד:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל שאין דין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ (אבל) [אלא] אוכל כל פירות נטע רבעי בלא פדיון כלל. והורו מקצת הגאונים שכרם (נטע) רבעי לבדו פודין בחוצה לארץ. וכן פסקו התוספות ולא גפן יחיד אלא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב דהיינו כרם. וכן פסקו הבעל המאור ז"ל והרשב"א ז"ל. והרמב"ם כתב שאין לדבר זה עיקר.
